עט השרון- שירה ספרותית

עט השרון- שירה ספרותית

עת היוצרת שרון נגדימן
מוקד ראש העין
12/03/2017 - 01:48
שרון נגדימן עיתון מוקד ראש העין
צילום: טלי בוארון

 שירים מפרי עטה  של שרון:

 

פרי של לילה

מי כותב את המילים שעוד בלילה ממתינים ?

אולי הם עוד יזילו דמעה ?

מי מוחק את השורות

כשהמילים רוצות ליראות את העולם שמסביבם קיים.

ורק בלילות כשהדפים נראים ריקים

יוצאת לדמיון מציירת אנשים

ופרי הכאב שוב נושר ומתנפץ על הדפים הטהורים.

 

מי לומד את המילים שעוד בלילה מופיעים

על בד נקי שלא ראה דבר ?

אנשים בוכים דמעות של כאב, הזמן עובר

לא ליראות, לא לוותר

ורק בנשימות של החיים שמתקדמים

יוצאת לשדות וקוטפת משפטים

ובין השורות הפזורות מוצאת כאב שלא קיים,

דמיון מגושם.

 

אז כשבאתי אליך

אז כשבאתי אליך

ידעתי כבר אז שהגעתי,

שהבית ההוא שחלמנו יחדיו

הוא מפלט מהכול

הוא האושר הגדול!

 

אז כשבאתי אליך

הרגשתי הכול כשהגעתי

הרגשתי את הכוח שזרעת בי אז

וידעתי שלא סתם הגעתי

 

אז כשבאתי אליך

עזבתי הצער מאחור

שחררתי שדים לעולמם שלהם

ובאתי נקיה, טהורה, שקופה-

לעולמך שלך

 

אז כשבאתי אליך

כבר ידעתי היטב

שבאתי להישאר

שתעטוף אותי חזק

שלא אתעורר

ידעתי כבר אז

שבעצם-

באת אתה אליי.

 

אט, את

ברגעים אלו ממש

כשאני מביט בך ונרגש

אני ניזכר איך שהרגשתי אט איתך

 

ואת אוספת לי את היד

ומרגיעה לי את הלבד

ואני עוד מתחבר קצת ל״איתך״

 

ולומדים צבעים ביחד

וריחות פשוטים ,

מקבלים אז משמעות של אהבה

 

כן חיכיתי לך שנים בשירים, בפזמונים

לא הגעת ולא רמזת שעוד תבואי.

 

ועכשיו כבר זה לא קצת,

זה הרבה וזו רק את

שנחה לי בלב לעולמים.

 

נשמתי אט, את זו ששחררת בי את הפחדים...

 

לאיבוד

אם משהו בי אומר את הכל
הבטחת קצת אושר, הבטחת קצת אור
ונושבת הרוח
היא חובקת פנים
רקדנו ביחד,
חיבקנו ימים

 

והאושר איתך פתח לי כיוון
הימים מרחפים גבוה
אתה לקחת אותי לאיבוד
כן, האושר איתך פתח לי כיוון
אספת אותי משמה
צרפת אותי לריקוד

 

ועכשיו זה נראה אפילו ברור
השמים "צובעים" את התכלת
הירח מאיר את השחור

ועדיין נושבת הרוח
ועדיין חובקת פנים
איך רקדנו ביחד
איך חיבקנו ימים.

 

אשליות

זה הרבה זמן כבר אותו דבר
אתה מתנהג אלי כאדם מוזר,
זה וודאי אתה, אתה לא מבין,
אני רוצה אותך!

 

והלילה זורח בעיניי
מה יהיה איתך, תגיד לי עד מתיי?
כל כוחי נצמד אל מחשבותיי
אני רוצה אותך!

 

והחורף מופיע שוב כסתיו
צבעי עופרת הולמים לו עד עכשיו
ואני עוד עלייך כ"כ חושבת
ונידמה לי שאני אותך אוהבת

 

באמת ניסיתי לא לחשוב
מה שיש, ישנו וטוב
והים עולה שוב על גדותיו

אני כולי שלך!

 

 

יחפה

באתי יחפה, נקייה, לאגור את הלכלוך שלך.

הסכמתי ששלך יהיה שלנו,

כי אני כל כך צחה.

באתי יחפה בת 7,

עם הנשיות העוצמתית,

הילדותית הזו שלי  -

הסכמתי ליפול שדודה היישר אל תוך זרועותייך.

האמנתי לך שתראה לי את הדרך,

עם הפנס הגדול הזה של הגברים

הגברים שיודעים להוביל ולהראות.

הובלת אותי השאולה. ואני?

רק אותה ילדה יחפה בת 7,

שנותרה ערומה עם דובי עם אוזן קרועה,

ותקווה מוחמצת בליבי התמים והקט.

 

הייי אלוהים!!!!!! אתה קורא את זה?!?!? דאם!

 

יד חזקה

אז, כשאתה בא,

עם הערגה הזו, תוגה

ומלטף במבטך ללא מילים.

והמבט הזה שלך

שממלא בי את הדממה

ואוסף עוד קצת, אולי, לעוד כמה ימים.

הו אלי שבמרומים,

ממך כולם רק מבקשים

ומה אתה נותן? למי? הן רק תגיד,

כי אני פה כה פשוטה

מתכסה באהבה

ועדיין כל כך קר לי מבפנים.

בוא אליי אהוב שלי

תן לי יד, שתחמם

בוא תוביל אותי איתך, לאן? 

ואני כמו שיכורה, בגופי סומא פוסעת, קח אותי, לאן שרק תירצה.

והיד הזו שלך, חזקה ומובילה,

אין ספקות ואין כבר קור, היא רק שלי.

כן היד הזו שלך והמבט ההוא מאז,

שמוביל אותי אלייך,

לתומי...

 

אשה אחרת

בין פיסות של זמן רקוב
מחפשת את עצמי
אשה אחרת!

בין שורות שנמחקות נאחזת במילים
ללא אויר.
מתכווצת מבפנים ותופסת זיכרונות
רוצה לחיות.

אל תחתוך את המגע
נעלמת אבודה
לא מוותרת!

אז תן לי מה שלא מוצאת
עדיין מחפשת
לא רוצה עוד מין סיפור
שכמו כולם הוא יגמר
רק אותך, תן לי אותך
אני לא מוותרת.
עוד פעם אחת

ואז לתמיד.

סוף תמונה, הכול מחוק
ונותר חיוך גדול
של איזו גברת
זה כ"כ רחוק ממני
ואני עדיין לבד, כה אבודה
עוד פעם אחת

ואז לתמיד.

 

וקראת לי לשוב חזרה??(!)

אז בבור השחור

שרועה ברסיסים של עצמי

לא מבינה מה קורה

צלם אנוש בוהה בי

ואני כבר לא מזהה אותו

לא מבינה איך מחברים

איך מטפסים למעלה

זועקת לעזרה!!!

פתאם, הצצת ממעלה

סימנת, הבטחת

הצהרתי שהכל מרוסק

שתלך משם, שאין מקום בבור הזה.

התעקשת כמו שור החלטתי!

אז באתי למרות שהזהרתי.

מה היה לי לתת?

מאומה.

שברים אבודים

מרירות,

שנאה תהומית,

תועבה,

מאומה לא.

הרי אמרתי.

לא?!?

ואתה נשארת, זכרתי לך את זה שנשארת.

קראת לי, אז באתי

שבורה, מרוסקת, גרוסה

באתי כי כל-כך ביקשת

לא היה לי מה לתת מלבד שנאה לעולם, לעצמי וגם לך.

הייתי עם מסכה. לא רציתי להיות נסיכה.

 

אט אט נגעת. אט אט הגעת אליי.

קראת לי, ״גירשת״ אותי, חלמת, כעסת!

והזהרתי תמיד למרות שרציתי אחרת.

 כל כך רציתי אחרת ולא מצאתי את הדרך.

לא ידעתי איך. הלכתי שוב... כי ביקשת.

וקראת לי לשוב חזרה.

חזרתי, קצת יותר מחוברת.

מרכיבה את הפאזל של עצמי לאט לאט ולגמריי לבד.

ואתה רואה ניצנים של מי שאני לפני שנפלתי לבור.

שלחת אותי שוב. לא הספיק לך.

וקראת לי לשוב חזרה.

חזרתי, יותר מחוברת מאז. כמעט מורכבת לחלוטין.

מלאת תקווה שתראה מי אני. כמו שהבטחתי בדרכי למעלה מהבור.

כמו שהבטחתי, כמו שהבטחתי.

שוב ביקשת שאלך. אז הלכתי.

וקראת לי לשוב חזרה.

מורכבת ושלמה חזרתי הפעם. יפה מתמיד.

עגולה, נשית, ילדה קטנה. כבר באתי נסיכה.

רק שתראה שלא שיקרתי.

שהבטחתי וקיימתי. ויש לי מילה.

באתי חשופה, כל כולי,

הגשתי את עצמי פתוחה היישר אל זרועותייך.

ואתה?

בעטת בי חזרה לבור השחור ההוא.

שוב שברי רסיסים.

שוב להדביק אותם, שוב לטפס.

אין לי כח.

״בטוב וברע״ הם אומרים.

שקרנים.

ניפגעתי. ומי מחליט אם כואב או לא? מי שמרגיש את הכאב.

ואני?

בבור השחור שכ״כ התאמצי לטפס ממנו כדי להראות לך מי אני באמת.

אתה רוצה רק לזכור את התהום ההיא,

זו שאני כל-כך מנסה לשכוח, ואתה בחוסר אהבתך, בחוסר אמונתך בי,

לא עזרת לי לשכוח אותו. החלקת אותי אליו היישר חזרה.

והלכת שלם לדרכך.

יהי שלום !

 

 

 

ויהי אור !

 

האש תמיד דולקת

גם אם מרגיש שבפנים זה כבוי

יש בתוכי ילדה קטנה, היא מושיטה את ידה

שאאסוף אותה אלי

בכולנו יש ילד שרוצה להאסף

אנחנו מושיטים לו יד

הוא בתוכנו

מחבקים אותו חזק

שירגיש מוגן, שיגדל

בפנים זה כבוי, שחור, נדם!

אבל האש תמיד דולקת

תישמור על הילד שבך

תושיט לו ידיים, תחבק אותו חזק

הוא יחבק אותך חזרה

הוא יגדל בתוכך, בתוכי, בתוכנו

בכל אחד מאתנו

חיבוק גדול אחד

האש תמיד דולקת, תמיד.

ויהי אור!

 

 

אחר-כך נדבר ונתרגש

תביט עליי עכשיו
תנשום אותי עכשיו
אסוף אותי אלי בין שתי זרועותייך
תירצה אותי עכשיו
תאהב אותי עכשיו
אחר-כך נדבר ונתרגש

 

תילחש לי עוד מילה
שלא אפחד מהלבד
תבטיח הבטחה
שלא ירדוף אותי הלילה
ואתה נוגע בי,
תסתכל עכשיו למעלה
הירח מחייך לכוכבים

 

תיקח אותי אישי
לאן שרק תרצה
אני אלך עיוורת אחריך
תוביל אותי אישי
ועד שאחלש
אחר-כך נדבר ונתרגש

 

תילחש לי עוד מילה
שלא אפחד מהלבד
תבטיח הבטחה
שלא ירדוף אותי הלילה
ואתה נוגע בי
תסתכל עכשיו למעלה
הירח מחייך לכוכבים

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Image CAPTCHA