פסיקת דין של אמת

פסיקת דין של אמת

ראיון מיוחד לראש השנה עם כבוד השופט הפרופ' עודד מודריק סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי ת"א.
מוקד ראש העין
09/29/2016 - 21:13
צילום: יובל נבון

ראיון מיוחד לראש השנה תשע"ז

עם כבוד השופט פרופ' עודד מודריק סגן נשיא(בדימוס) של בית המשפט המחוזי ת"א.

ערב ראש השנה, "יום הדין" בו על פי המסורת היהודית נידונים כל בני האדם, כל באי העולם,  על מעשיהם, על מצוותיהם ועל עוונותיהם בשנה שחלפה,  הביא אותי אל השופט של "בעלי הדין של מטה". אל כבוד השופט  הפרופ' עודד מודריק, שישב בהרכב שדן את יגאל עמיר על רצח ראש הממשלה, יצחק רבין על מנת לשאול אותו על הסערה הציבורית והתקשורתית, שמלוות אותנו שלוש פרשיות משפטיות וגם כדי לשמוע ממנו על מצבה של מערכת המשפט בישראל.

מאת: דקלה כהן

 

כבוד השופט  הפרופ' עודד מודריק. לטובת הקוראים שאינם מכירים אותך, ספר על עצמך.

 

כבן  70 שנים, יליד כפר אתא שבעמק זבולון, נשוי לשרהלי, אב לשלושה ילדים וסב לששה נכדים. בנערותי הושפעתי מאד משני ספרים שקראתי, האחד ספרו של עמנואל פרת בהקשר ל"פרשת קסטנר" (ממנהיגי יהדות הונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה) שיוחס לו שיתוף פעולה עם בכירים במכונת ההשמדה הנאצית  (בית המשפט העליון ניקה את קסטנר מאחריות אך עוד קודם לכן נרצח, בתל אביב  בידי גורמים קיצוניים. הספר השני "בית דין" ספרו של קוונטין רינולדס על  הנתיבה (קריירה) של הסנגור היהודי אמריקאי סמואל לייבוביץ. התחלתי לרקום חלום להיות סנגור פלילי, לוחם להגנת זכויות הפרט.

הצטרפתי לעתודה האקדמית של צה"ל וזמן קצר לפני סיום לימודי המשפטים, לחמתי כמפקד מחלקה במסגרת החטיבה הירושלמית בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. שירתתי משך כחצי יובל שנים בצה"ל במערכות המשפטיות. כיהנתי כסנגור הצבאי הראשי, נשיא בית דין צבאי מחוזי, שופט של בית הדין הצבאי לערעורים, היועץ המשפטי הראשי של משטרת ישראל.

עם פרישתי מן השירות נבחרתי לכהונת שופט של בית המשפט המחוזי בתל אביב ובו פעלתי משך 22 שנים שבמהלכן קודמתי לכהונת סגן נשיא בית המשפט. ניהלתי מאות רבות של משפטים פליליים, כלכליים, מנהליים ואזרחיים, בהם משפטי ענק כבדי משקל מבחינה תוכנית. בגדר זה הייתי חבר בהרכב בית המשפט ששפט, הרשיע וגזר את עונשו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

בד בבד עם פעילותי כשופט הרחבתי את בסיס השכלתי התיאורטי וקיבלתי תארי מוסמך וד"ר למשפטים. לאחר מכן עסקתי בהוראה אקדמית בתחומי התמחותי במשפט צבאי ודיני ראיות.

אני חובב ספורט מושבע כאוהד אך גם עוסק בפעילות ספורטיבית (טניס וריצה למרחקים ארוכים) ביחד עם שופטים אחרים הקמנו קבוצת ריצה של שופטים – Judge Do It- ואנחנו מתאמנים בה בהדרכה מקצועית.

למן פרישתי מכס המשפט לפני כשנה אני מכהן כפרופסור באוניברסיטת אריאל בשומרון

 

אנו נמצאים ערב ראש השנה, תחילתה של שנה חדשה. לקראת יום הדין כאשר צדק, משפט ודין הם שלושה מושגים מאוד רלבנטיים לימינו ובכלל. מהו תפקידו של שופט בישראל?

 

חז"ל אמרו: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום  ושלושתם דבר אחד; נעשה דין, נעשה אמת, נעשה שלום". הווה אומר הסדר החברתי המבנה החברתי בעולם מושתת על פסיקת דין שהיא פסיקת אמת. ומניין שהדבר קשור בפסיקת השופטים? שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח').

פסיקת דין של אמת, שהיא הכרעה עובדתית צודקת ביחד עם פרשנות דין מוסמכת, זו משימתו של כל שופט והיא מושא שאיפותיו. שכן השופט יודע ידוע היטב שעמידה במשימה היא עוגן מרכזי בבניינו של עולם. זה תפקידו של שופט בכלל וזה תפקידו של שופט בישראל בפרט. הקיטוב החברתי, המגוון האתני והעדתי, חילוקי הדעות והמתח בין ההשקפות הפוליטיות, הופכים את משימתו של שופט בישראל לקשה ומורכבת למדיי, אך זה אינו גורע מחשיבותה.

 

מי המודל שלך לשופט בעולם המשפט?

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר (שהיה מנחה שלי בעבודת הדוקטור) הוא בעיניי דמות מופת  מכל היבט ובחינה. הוא משפטן מוכשר מאין כמוהו, סמכותי, דבק במשימה ומחויב לה מנהיג מוביל ומורה דרך. אולם המודל שלי איננו שופט או  אדם מסוים. המצפן והמגדלור שלי הוא שופט הרואה את השפיטה כשליחות ולא כקרדום לחפור בו. הוא איש מן הציבור שנבחר בידי הציבור לפעול למען הציבור כדי שהמבנה החברתי יישמר ויבטיח את שלום האדם ואת כבוד האדם  את חרותו ואת קניינו. אל דמותו הערטילאית של שופט כזה ואל הדרך שבה דימיתי לעצמי של מילוי תפקידו, השתדלתי לחתור.

 

כבוד השופט מודריק, אבקש התייחסותך לשלוש פרשות שעוררו עניין רב וסערה בדעת הקהל:

פרשת אלאור אזריה -  החייל שנאשם שירה במחבל בחברון לאחר שנטען כי הוא נוטרל. העוצמה שתפסה הפרשה ותשומת הלב הציבורית המייחדת את התיק אינם רק סוגיה צבאית אלא, הפכו למחלוקת ציבורית בין ימין ושמאל. כיצד יכול שופט צבאי (במקרה זה) להתנתק מההשקפות והתפיסות הסובייקטיביות בעת המשפט? והאם בכלל שופט יכול להיות אובייקטיבי? האם להשקפה ולדעה האישית אין השפעה על המשפט?

 

לפרשת אלאור עזריה היבטים והשלכות ציבוריות מן המעלה הראשונה. המדובר  בתחימת גבולות ערכיים, חוקיים ומוסריים להתנהגות חיילי הצבא. צבא שאינו יודע להציב גבולות לשימוש בכוח ובנשק המצוי בידי החיילים, פועל כערב רב חסר מעצורים. כוח בלתי מרוסן נעדר מגבלות אתיות חותר מתחת לפני יכולתו של הצבא לקיים את משימותיו החיוניות וגם עלול להוות בסיס לחתירה צבאית מתחת לפני יסודות המשטר הדמוקרטי.

"דגלי דגל טוהר ויושר" כתב ז'בוטינסקי בשירו המפורסם "שמאל הירדן". אכן טוהר הנשק הוא האבן הראשה שעליה אנו נשענים בבואנו להסביר את הפעולות הצבאיות החיוניות להבטחת ריבונותנו.

תחימת הגבולות הנורמטיביים ופרשנותם היא עניין לבית המשפט לענות בו. בענייננו, בית הדין הצבאי. זו משימתו ושופטיו מוכשרים דיים כדי לעמוד במשימה בלי קשר ל"רעש" שמסביב וניסיונות ה"בחישה" של כל מי שמחזיק עט או מיקרופון בידו.

פרשת הנשיא קצב -  קצב הנשיא השמיני של מדינת ישראל. רבים בציבור טוענים כי הוא כבר שילם מחיר כבד מידי. שאם שם היו קוראים לו משה גרינברג או אייזנברג היה זוכה ליותר חמלה בדין. האם נעשה לקצב משפט בוזגלו הפוך?

הטיעון העדתי מופרך בעיני. אינני חושב שבאמת רבים סבורים שמפלים את קצב לרעה בשל מוצאו. לדעתי מתקיים גם חוסר הבנה בעניין מהות ההליך של שחרור על תנאי ממאסר. קביעת רמת העונש הנדרש בנסיבות הייתה מלאכתו של בית המשפט והוא אמר את דברו. ההליך של שחרור מוקדם אינו כרוך במיתון רמת העונש, או ב"חמלה" או בגילוי הבנה למניעי התנהגות הנאשם או לנסיבותיו. ההליך תלוי בהתנהגות בכלא, בהעדר עבר פלילי ובקיומה של תחזית עתידית חיובית לאמור שהנאשם לא יחזור לסורו ולא יסכן את הציבור בכלל או את המתלוננות נגדו בפרט.

המשמעות של דחיית בקשת קצב עד הנה איננה שמפלים אותו על פי זהותו העדתית. אגב, הזהות הזאת לא הפריעה לו להיבחר לכהונת נשיא המדינה. אז מה הטענה? שהפליה מאפיינת את ההחלטות השיפוטיות? המשמעות היא שהוועדה שדנה בעניין סבורה שעדיין טבועה בו מסוכנות מסוימת.

 

פרשת תאיר רדה - רומן זדורוב. הודאתו התמוהה של הנאשם שמוטלת בספק לנוכח העובדה כי לחץ החקירה ואי ידיעתו את השפה העברית בעת חקירתו  והראיות המפלילות לכאורה הביאו להפללתו, ודעת המיעוט בדין שזיכתה -  אין בהם סכנה של השעיית חפים מפשע? האם הביקורת הנוקבת שרבים בציבור הטיחו  בעקבות המשפט כלפי ביהמ"ש לא מדאיגה?

כל טענות הנאשם נבחנו בידי בית המשפט וכן בידי בית המשפט העליון. בתי המשפט הבהירו את הטעון הבהרה וקביעתם שהנאשם אשם נעשתה מתוך ביטחון מלא באשמתו. הקביעות השיפוטיות הן סוף פסוק. הציבור חייב לקבל את פסיקתו של בית המשפט. אין מקום להעביר את השפיטה מבתי המשפט אל תוכניות ריאליטי טלוויזיוניות או אל הקהל ברחוב. מותר לכולם לעסוק בכך.  אין לפגוע בחופש הביטוי. אולם כפי שנאמר במקרא "המשפט לאלוהים הוא" (אלוהים = שופטים, דיינים).

כשופט צבאי - מהי עמדתך לגבי עונש מוות למחבלים? הלא בתוך השיפוט הצבאי והאזרחי קיים כמדומני עונש מוות למחבלים אך מערכת המשפט לא נוהגת ליישם אותו. מדוע אם כן, הרשות המחוקקת איננה מבטלת את עונש המוות אם מערכת המשפט לא מיישמת אותו?

 

בנסיבות מסוימות ניתן לגזור עונש מוות למחבלים. בשנות ה-80 של המאה שעברה כיהנתי, בין היתר, כשופט של בית משפט צבאי, ובמסגרת זו הייתי שותף לגזר דין מוות לשני מחבלים שזממו, ולמרבה הצער גם קיימו, לרצוח חייל, שאותו אספו כטרמפיסט, כדי לעמוד "בבחינה" לקבלה לארגון טרור וחבלה פלסטיני מסוים. הם הטילו את החייל אל שולי דרך צדדית בלילה והוא גסס לאורך שעות תוך ייסורים קשים. גזר הדין הומר במאסר עולם.

יש פנים הרבה לשאלה האם ראוי לגזור עונש מוות למחבלים. תכלית הענישה היא גמולית מצד אחד ותועלתנית מצד שני. אפילו תאמר שמבחינה גמולית עונש מוות הוא עונש ראוי, שאלה היא אם יש בו גם תועלת או שהוא עשוי להסב נזק. המדיניות התביעתית אינה מושתתת על אמפתיה למחבלים. היא מושתתת על שיקולי תועלת. זה לא "סתם" שלאורך עשרות שנים אנו נמנעים מגזירת עונשי מוות.

 

אילו היית שואלת אותך לגבי מצבה של המערכת המשפטית בישראל - מה היית אומר?

 

ממבט על מערכת המשפט שלנו היא בסיס לגאווה רבה. זה מבחינה איכות השופטים, איכות השפיטה, יושרתם של השופטים ורוחב האופקים שלהם. בית המשפט העליון שלנו קנה לו שם בכל רחבי העולם (אפילו במשטרים כמו של רוסיה או סין). המערכות המנהליות התומכות משתדלות להשתכלל ולהצטייד באמצעים תומכים מתקדמים. יש למערכת השפיטה תוכנת דיון וניהול תיקים ("נט המשפט") שהיא פריצת דרך עולמית.

עם זה מערכת המשפט סובלת גם מ"חוליים" לא פשוטים. בעיקר היא מושפעת ממעמס תיקים עצום ומיצר ההתדיינות שהוא מאד מפותח בעם הזה. העומס מעכב מאד את ההליכים וגורם לדחיית מועד פסקי הדין. צדק נדחה – דחיית הצדק (Justice delayed Justice denied). יש גם צורך חיוני לייעל את ההליכים באמצעות סדרי דין פשוטים ומותאמים לעידן הנוכחי. המערכת נותנת את הדעת לכל אלה, לא תמיד בהצלחה יתרה. הסך הכל חיובי בעיני.

 

ולסיום, בנימה אישית, כשופט צבאי וכשופט אזרחי במדינת ישראל, האם ישנו משפט בו ישבת בהרכב ש"תפס" אותך? מקרה משפטי, סיפור משפטי מעניין במיוחד? או אולי על נידון מסוים שחששת לגביו?

 

באמתחתי  עשרות "סיפורים" כאלה אך תקצר היריעה מכדי תיאורם. אנחנו קרובים ליום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. שימשתי כאחד משלושת חברי הרכב השופטים שדן למאסר עולם את רוצחו של ראש הממשלה. הייתי מצטט קטע מתוך גזר הדין שנכתב בידי:

במוצאי שבת י"א בחשון התשנ"ו (4.11.95) נרצח ראש הממשלה. הרוצח ארב לו מאחור והכהו אל החומש בירי אקדח. יצחק רבין נפל, ידיו לא אסורות ורגליו לא לנחושתיים הוגשו. רצח שפל בידי רוצח נקלה, בן העם היהודי לפי דתו, בן בלייעל לפי הווייתו.

אין לך רצח שאינו שפל ונקלה. איש אינו בר רשות לקפח את חיי זולתו, אפילו הנרצח קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. אין לך רצח שאינו נושא עמו טרגדיה אנושית, בין אישית ומשפחתית. דמי הנרצח זועקים למרומים וקולם מפלח לבבות.

מותו של יצחק רבין הוא אסון למשפחתו ופגיעה קשה ברעיו ובחוגו הקרוב. ...אולם מעבר לאסון האישי, מעבר לצער, הכאב ואפילו הזעם על הירצחו של אדם,מצביא ומדינאי רב עלילה, מצוי דבר נוסף שהוא מהותי ומייחד; שלוש יריות האקדח שנורו מאקדחו של הנאשם כוונו אל יצחק רבין כמשל, כמי שמחזיק בידיו את שרביט ההנהגה של מדינת ישראל במתכונתה ובצלם משטרה הנוהג.

היריות הללו, כשם שנתכוונו לרוצחו נפש הן גם כוונו להמיט חורבן על המדינה כולה. מגמת פני הרוצח הייתה להשמיט את הבסיס מתחת לפני המשטר במדינת ישראל, לזרוע שטנה ושנאה ולגרום לפרוד לבבות. לדידו לו תהי יד איש באחיו והוא במעשיו ראש ודוגמה לכך. קמצא מזה ובר קמצא מזה עד שתחרב ירושלים. על כן כמדומה, באו הנרות באלפיהם לא רק לשם עילוי הנשמה וזכרה אלא גם כדי להאיר את חשכת הצלמוות שהרצח הזה ביקש להשרות.

...גם מבינות לסורגים, מתוככי חומות הכלא יבלוט, לעולמים, ממצחו של הנאשם אות קין של עוכר עמו, מפר הברית שבעט בציויי הבסיסי הכלל-אנושי - לא תרצח!

הענשת הרוצח הוא צד אחד של העניין. מצידו האחר ניצבים סיכול מגמתו של  הרצח ומניעת תכליתו.

 "לשבר ולבכות על גגבי שברי; זה חלקי האיום, גורלי,

 יד אחים טובה לא תושט אלי; להגן מפני על שלי,

 יד אחים טובה לשוא בלילות; משווע אליך ניבי,

כמו על הר הזיתים אעפיל לעלות; וקברות מעברי נתיבי" [שירת רחל, (דביר תשכ"ו)]

הושטת יד אחים היא צו המקום והזמן. היא נחוצה להגן על שלנו אם יש עוד בנו מי שמעלה במחשבתו את איבוד עמו לדעת. שלנו הם ערכי היסוד של מדינת ישראל הם בבת עינה וככזו יש לנצור אותם ולשמרם מכל משמר. הכל מצווים בדבר וכך יהיה. נצח ישראל לא ישקר."

נדמה לי שלא נס ליחם של דברים אלה עד עצם היום הזה.

תודה רבה לך, כב' השופט מודריק על שהקדשת לנו מזמנך היקר להעניק לנו ריאיון חג. מערכת עיתון "מוקד" מאחלת לך  שנה טובה וחג שמח!

 

צילום: יובל נבון

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Image CAPTCHA