פרשת ילדי תימן המזרח והבלקן יוצאת לרחובות מחדש

פרשת ילדי תימן המזרח והבלקן יוצאת לרחובות מחדש

אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים מאת: דקלה כהן
מוקד ראש העין
08/17/2017 - 21:11
עיתון מוקד מחנה העולים עין שמר
מחנה העולים עין שמר 9.9.1950 צילום: לע"מ, פריץ כהן.
עיתון מוקד: פרשת ילדי תימן המזרח והבלקן

 אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים

הפסוק הלקוח מפרשת "וישב" גם אם היא אינה פרשת השבוע, נראה כי משמעותו המיוחדת של הפסוק הלקוח ממנה מתקשרת לפרשה אחרת: פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, המסרבת לרדת מסדר היום הציבורי. כאלף ילדים עולים מתימן נעלמים, 3 ועדות חקירה (בהלול -מינקובסקי, שלגי וקדמי), שהתנהלו ללא אף מסמך ארכיוני , מאתיים אלף מסמכים ארכיונים שנחשפו לאחריהם ועוזי משולם אחד.

בחודשים האחרונים שבה לסדר היום פרשת "ילדי תימן, המזרח והבלקן החטופים" וביתר שאת, בעוצמה רבה יותר. הפעם, בשונה מהמאבק הידוע  של הרב עוזי משולם שעלה לכותרות בשנת 1994, בו קראו צעירים בהתבצרות חמושה ובמאבק מזויין  להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בדלתיים פתוחות, אלפי פעילים ומפגינים דורשים מהממסד לערוך חשבון נפש ויוצאים בקריאה אמיצה להכרה רשמית של המדינה ל"הכרה, צדק, ריפוי" ב"פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן החטופים". בכך, נשמעה בפעם הראשונה קריאה לתיקון העוול ולא הרצון לוויכוח. כעין נוסחת פשרה, דרך שתאפשר לשני הצדדים להתקדם הלאה למשפחות שנדרשו למסור את ילדיהן והממסד שהעלים אותם לרדת מהעץ שהאחרון טיפס גבוה מידי עליו בהכחשתו את חטיפתם של הילדים. זוהי למעשה קריאה אמיצה ואצילית, שיזמו דווקא צעירים ולא אישיות פוליטית, זה הוא קולו של הדור שהוגד לו מפי הוריו, זה הוא הדור שלא ראה אך חווה את כל הצער הגדול שירד על הוריו. גישה אחראית, אפילו פייסנית למדיי, של צעירים מזרחיים המבקשים לתת להוריהם מקום ולא לזלזל ולעלוב בהם, שמטרתה היא להביא לשינוי בגישתו ובעמדתו של הממסד מהכחשה להכרה כלפי פרשה כאובה זו. לדידם, עיקר עניינה של ההכרה היא חבותה של המדינה בנטילת אחריות לחטיפות הילדים בדרך לריפוי ולאיחוי השסע החברתי - לאומי כמו גם האישי. מכאן שההכרה, הוידוי, הם עיקר חשוב בתהליך התשובה והסליחה והקבלה לעתיד. בלעדיה לא תהא היחלצות מהחולי, לא ירפא הפצע המדמם ברחמן של כאלף אימהות מזרחיות עולות שכל חטאן היה שהן באו מרקע תרבותי, חברתי, אתני ודתי אחר. הריפוי כך הם גורסים יוביל  בסופו של דבר לצדק ולשינוי כלומר, לפיוסם של המזרחיים עם הממסד שיוביל לתקופה חדשה, לעידן חדש של שותפות ואולי גם לאיחוד פנימי בתוך העם היהודי. (זוהי גישה התואמת לדעתו של הרמב"ם: עזיבת החטא, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד).

 

חומרי הארכיון החושפים לעיון הציבור מסמכים, תעודות, שמות, ארגונים וכו' הקשורים בפרשה, הותרו לפרסום בדצמבר 2016.  השאלות הנוקבות שצריכות להישאל: מדוע לא היה ניתן לעיין בחומרים אלא רק לאחר כ-70 שנים? מדוע חשיפות של עניינים צבאיים: פרוטוקולים, מסמכים ביטחוניים - אסטרטגיים ממלחמות ישראל, הכוללים היקפים של ממדי לחימה, תכתובות ושיחות של קבינט המלחמה, הותרו מחסיונם לעיון הציבור ללא מאבק ציבורי בעוד המסמכים הארכיונים בפרשת סחר הילדים החטופים לכאורה שאינם נמנים עם המסמכים האסטרטגיים הבטחונים לא הותרו לעיון החופשי של הציבור? מדוע "חוק האימוץ", שנחקק בשנת תש"ך, 1960, כעשור לאחר העלייה שבו הוסדרו התנאים למסירת ילדים הוחל רטרואקטיבית גם על פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן? והשאלה המטרידה ביותר שצריכה להישאל - האם לארכיון המדינה הגיעו כלל המסמכים הנוגעים לפרשה כה כואבת או שמא חלקם הושמדו? והאם הקמתן של שלוש ועדות  חקירה בהיעדר כל יכולת להציג מסמכים שהם בבחינת ראיות מהותיות בפרשה יכולות להיחשב מהימנות בכלל? האם ועדת חקירה יכולה להגיע לחקר האמת בחיסיון? ללא שיתוף פעולה וללא נוכחות של הנחקר, קרי, החומר הארכיוני הממסדי? ומכאן שתי השאלות הבאות אם כן - הכיצד שלוש ועדות פטרו את המדינה מאחריותה להיעלמותם של הילדים בהיעדר אסמכתאות ארכיוניות היסטוריות?  והאם היו אלה ועדות שכל מטרתן הייתה לא לקיים חקירה רצינית בנושא ורק לפרוק את הזעם ולהוציא את הקיטור של המשפחות ותו לא?

באחד מחיפושיי באתרי האינטרנט בנושא מצאתי מסמך מארכיון המדינה, את פרוטוקול ישיבת הממשלה מתאריך 6.7.1949 שדנה בבעיות העליה ההמונית. היה זה דווקא ראש הממשלה, דוד בן גוריון, שהורה  על "אשפוז הילדים, הוצאת הילדים מהמחנות, בידודם מהאימהות, כי הן מונעות עזרה מהילדים...".   די בדברים אלה  של בן גוריון הכתובים במסמך זה, על מנת לספק הוכחה ברורה להוראת הממסד ולמדיניותו לנתק ילדים  עולים בני המעברות באותם ימים מאמותיהם וכל זאת מתוך תפיסת עולם גזענית, המזהה את העולים עם לכלוך, זוהמה  וחוסר היגיינה אישית שנבעה מתנאי חייהם ואשר הרחיקה לכת בהפחתת ערכן של האמהות ה"מזרחיות"  עד כי הן אינן היו ראויות וכשירות לגדל את ילדיהן.

דבריו של ראש הממשלה, דוד בן גוריון, מתוך ישיבת הממשלה ככתבם וכלשונם המעידים על הוראת הממשלה על "אשפוז הילדים, הוצאת הילדים מהמחנות, בידודם מהאימהות, כי הן מונעות עזרה מהילדים..." (מתוך: חוברת "אפיקים לתחיה רוחנית וחברתית" בעריכת טוביה סולמי. פורסם בתאריך  י"ב באב תשע"ז  4.8.17)

 

 

 

 

התמונה – זוהרה סולמי –אם ובנה, צולמה ב-1944 בקירוב, לאחר שהבת שלה נחטפה בתל-אביב (טוביה סולמי)

התמונה של נשים וילדין בעין שמר, צולמה במחנה עין שמר ב-9.9.1950 (לע"מ, פריץ כהן).

התמונה השלישית – אחות מלמדת את הנשים לטפל בתינוקות, אוקטובר 1949, (לע"מ, קלוגר זולטן)

 

 

הביא לדפוס: עופר תעיזי עיתון מוקד

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Image CAPTCHA